מפגש יהודה ושומרון – 15.3
בבסיס תכנון המפגש עמד הצורך להיכרות בלי אמצעית בין תושבי יו"ש לבין נציגי הקהילות השונות המגולמות בחברי כח המשימה, באופן שאינו עוצר בחסם פערי הדעות הפוליטיות ומנסה לאתר ולהבין את הסוגיות האנושיות ואת המניעים העומדים בבסיס ההתיישבות ביו"ש.
לכן בקשנו להפגיש את חברי כוח המשימה עם מגוון זוויות מבט, התנסויות עומק הקשורות בהתיישבות ביו"ש הן מן הצד הפלסטיני הן מצד השכול, הן בראי החוויות האישיות והן בראי המפגש הבינאישי, קבוצתי, כמו גם במרחב הציבורי.
עצם הביקור כמו גם סוגיות הקשורות אליו, העמיד בפני חברי כח המשימה את הצורך לנקוט עמדה , והנושא עורר שיח עמוק טעון ומורכב בין חברי כוח המשימה בטרם המפגש עצמו ולאחריו.
את היום התחלנו בפגישה במרכז שורשים – ג'ודור, את המרכז מנהלים הרבנית פרומן מתקוע ועלי אבו עוואד פלסטיני תושב הכפר בית עומאר.
המרכז ממוקם בצומת גוש עציון ומהווה נקודת מפגש לתושבי האזור יהודים וערבים, שמענו את סיפורם וראינו איך שתי משפחות שצמחו מסיפור חיים עשיר ולעיתים קשה מאוד, החליטו להשקיע את כוחותיהם בבניה ועשייה ולא בהרס.
משם נסענו לבית ספר שדה גוש עציון וצפינו בחזיון האור קולי, אשר מציג את סיפור נפילתו והקמתו מחדש של "הגוש". כל אחד מחברי הקבוצה חווה באופן שונה את הסיפור, ברצף בין "המשך ישיר של מפעל הציונות" ועד ל" צד שלילי של חינוך לאתוס של מאבק ומלחמה"
בהמשך היום נסענו לביתו של יגאל קליין חבר הקבוצה, בישוב מעלה חבר, האזנו לסיפורו האישי ולסיפורו של חבר נוסף יהודה יפרח המתגורר בתקוע; ולסיום היום פגשנו לשיחה את מלאכי לוינגר ראש מועצת קריית ארבע.
אריה שטראוס סיפר:
"למפגש בשטחים הגעתי ברגשות מעורבים מצד אחד אני כבר מכיר את השיח של המתנחלים
מצד שני ההתנגדות של חלק מהחברים לבוא למפגש למדה אותי שהמקום הזה הוא בעייתי מאוד בעיני חלק גדול מהאוכלוסייה. בכפר עציון למדתי דבר חדש, המתנחלים לקחו את הכאב של כפר עציון עם הקושי והאבדות והפכו את זה לפולין….
כך הרגשתי כשצפיתי בחיזיון… הרגשתי כמו ביד ושם.
חבל, דווקא באתי עם אמפטיה ליו"ש ופתאום הבנתי שיש כאן נרטיב חזק שחשוב למישהו להשמיע בכל הכוח ובאמצעים והדמיות שונות.
הסיפור האישי של יהודה על הירי שבוצע עליהם הגדיל את האבסורד שיש כאן… מה מחפשים ילדים לבוא לגור במוצב הבופור…?
למרות רושם זה השיחה של יגאל הייתה מרנינה. לראות שמעבר להתיישבות יש אנשים עם לב חי ופעיל, מלאי חיות ועשייה מלאי אהבת אדם .
הנסיעה עצמה הייתה חוויה מכוננת לשבת עם כל כך הרבה חברים מעניינים .
מה שלמדתי מיום זה הוא אל תדון את חברך עד שתגיע לביתו…"
את שיחותיהם של חברי כח המשימה שמענו בישוב מעלה חבר,
יהודה סיפר על הילדות שלו בקריית מלאכי ועל המעבר שהוריו עשו להתנחלות בית אל, על המורכבות של המעבר ובאופן כללי שיתף את הקבוצה בחוויות ילדות שעיצבו את האישיות שלו היום כאדם דתי ומזרחי ומתנחל. יהודה דיבר הרבה על מפעל ההתיישבות כשליחות אישית וקהילתית, גם הוא וגם יגאל תיארו את החוויה שאם כבר לגור איפשהו, אז מגורים בהתנחלות מעניקים תחושת שליחות ומשמעות עמוקה לקיומם.
יגאל סיפר על כך כשהיה נער היה הולך עם אביו להפגנות ימין נגד הסכמי אוסלו, וסיפר על כך שרצח רבין היה ממש חוויה מעצבת בשבילו. יגאל המשיך וסיפר על התמודדויות משפחתיות וחברתיות שעיצבו את מי שהוא היום.
גם יהודה וגם יגאל ציינו שהיום-יום מזמן להם הרבה סיטואציות של התחככות עם שכניהם הערבים.
מלאכי לוינגר, ראש מועצת קריית ארבע, שהגיע אף הוא לשיחה, סיפר על המורכבות בניהול מועצה רבגונית (לא רק דתיים כמו הדימוי אלא הרבה עולים , חילונים וכו'. בנוסף סיפר על מגעיו עם מועצות ערביות באזור ועל הניסיון לשיתופי פעולה בענייני של יום-יום.
סמירה עזאם חברת כח המשימה תיארה את תחושותיה:
"מעולם לא הייתי לי ההזדמנות להציץ לעולמם של המתנחלים.. עבורי הם היו תמיד צבועים בצבע של הרשעות, הכיבוש וגזילת זכויות…עד שנכנסתי לעולמם והבנתי שהם בסך הכל רוצים להגשים את חלומם…פתאום נראו אנושיים יותר.
כדי להצליח במיזם כל אחד צריך לבוא עם האמת שלו…תם עידן המסכות."
בסוף היום עמדנו על חשיבות ההיכרות וראיית הדברים כפי שרואה אותם הצד "שכנגד", הבנו שלפעמים צריך לעשות עוד צעד לקראת האחר כדי להבין באמת מה הנרטיב שמוביל אותו בחייו.
אין הדבר מקהה את הקונפליקט איתו יצאנו לדרך – אבל חשיבות ההיכרות מתבררת בקבוצה על כל גיוונה.
